גיליון 3/6
לאחרונה ניתן פסק דין בתביעת חבר קיבוץ בן למעלה מ-90 שנים, לפיה הקיבוץ ניכה ומנכה, רנטה המוענקת לו בידי שלטונות גרמניה בהיותו ניצול שואה, מהזכויות המגיעות לו מהקיבוץ כמי שהגיע לגיל פרישה.
הקיבוץ מסווג כקיבוץ מתחדש, וככזה, עליו לספק את צורכי החברים בגיל הפרישה על פי תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 .
יחד עם זאת, עפ"י תקנה 3(ד) סיפא הקיבוץ רשאי לנכות מהסכומים המגיעים לחבר בגיל פרישה: "
כל סכום שנצבר על שם החבר או שהוא זכאי לו או שהוא מקבל כגמלה או כתשלום אחר בעל אופי פנסיוני ולמעט קצבאות הביטוח הלאומי".
הקיבוץ טען כי הרנטה שמקבל החבר מגרמניה היא פנסיה לכל דבר וענין, אותה רוכש הקיבוץ עבור חבריו, וביניהם, החבר – התובע, ולכן היא מותרת בניכוי
(לטענתו, רכישת הפנסיות מגרמניה ולא מחברת ביטוח ישראלית, נבעה מכך, שהביטוח הלאומי הגרמני הקנה לקיבוץ תנאי רכישה טובים יותר).
לטענת החבר - הרנטה שהוא מקבל מגרמניה היא על אובדן משפחתו בשואה והנזקים שנגרמו לו בהיותו ילד, ולא בגין פנסיה, ועל כן היא לא ניתנת לניכוי.
הצדדים היו חלוקים גם בשאלת נטל הראיה.
יצוין, כי קודם לכן, ביהמ"ש השלום דחה את תביעתו של החבר, אולם לאחר שזה הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי, הורה האחרון להחזיר את העניין לביהמ"ש השלום, לאחר שקבע כי לא נמצא "בסיס הולם" למסקנה שלפיה הוכח שמלוא הרנטה היא הפנסיה שנקנתה עבור החבר.
ביהמ"ש קבע בפסק דינו – כי על שכמו של הקיבוץ מוטל הנטל להוכיח שמלוא הרנטה שמקבל החבר הוא מביטוח שרכש הקיבוץ עבור החבר.
משלא הוכיח הקיבוץ כי אף חלק מסוים כלשהוא, מתוך הרנטה שמקבל החבר מגרמניה, משויך דווקא לביטוח שנרכש, נדחו טענותיו ונתקבלה התביעה.
לפיכך הורה ביהמ"ש לקיבוץ לשלם לחבר את סכום ה"גמלה הפנסיונית" אותה נמנע מלשלם לחבר בתקופות הרלוונטיות לכתב התביעה בסך כולל של כ – 345,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.
