ת.א. 817/07, רקפת כפר קהילתי אגו"ש להתיישבות בע"מ נגד הרינג ואח', בימ"ש מחוזי חיפה.
בתיק זה יצג משרדנו את הישוב רקפת בגוש משגב.
השאלה העקרונית שנדונה בפסק הדין היתה: עד כמה נדרש מועמד לקבלה לישוב קהילתי, לפרט בפני ועדת הקבלה פרטים אישיים (מעברו ומן ההווה) שנראה כי לא יחשבו "לזכותו" בהליכי הקבלה.
הישוב טען כי הסתרת פרטים שכאלה מועדת הקבלה מצביעה על חוסר תום לב ועולה עד כדי הטעיה. לגישתו – מן הראוי שאדם המבקש להתקבל כחבר באגודה שיתופית, וכתושב בישוב קהילתי קטן – יגלה בהליכי הקבלה את כל הפרטים הנוגעים לו, לרבות אלה שהינם פחות נוחים.
בענייננו – המדובר היה בטענת הישוב כי המועמדים הסתירו מפניו את העובדה שלבעל היה עבר פלילי. בנוסף, המועמדים הסתירו את העובדה שבמהלך הליכי הקבלה בני הזוג התגרשו, ואת העובדה שתוך כדי הליכי הקבלה – פנו לישוב אחר וניהלו מולו הליכי קבלה מקבילים.
בית המשפט (כב' השופט רון סוקול) קבע ככלל, כי לא יכולה להיות מחלוקת שביחסים שבין ישוב לבין מועמדים לחברות שוררים יחסי אימון המחייבים את שני הצדדים בגילוי רחב של מידע רלוונטי. ואולם - כך קבע, אין בכך כדי להקים חובת גילוי בלתי מסויגת ואין בכך כדי להטיל חובת גילוי יזומה על הצדדים לחוזה לגבי כל פרט ופרט. מכאן מגיע בית המשפט למסקנה ש"אין חובת הגילוי המוטלת על מועמד בישוב מחייבת אותו למסור מידע מפורט לגבי כל "כתם" וכתם" בעברו, ואף לא לגבי כל פרט הנוגע להליכים פליליים שננקטו נגדו". במקרה שמועמד כלל אינו נשאל על עבר פלילי, סבור ביהמ"ש כי הוא אינו צריך למסור מיוזמתו מידע שכזה. עוד קבע ביהמ"ש כי לא ברור לו מדוע פניית המועמדים לישוב נוסף במקביל להליכי קליטתם בישוב מסוים (מבלי שיִידעו על כך את הישוב...) מהווה הטעיה או חוסר תום לב, וכן לא ראה פסול בכך שהמועמדים לא יידעו את הישוב על הפירוד ביניהם.
הלכה זו הינה נדבך נוסף במגמה המסתמנת בפסיקת בתי המשפט לצמצם את האפשרות שמועמדים להתישבות בישובים קטנים – לא יתקבלו. מגמה זו מבוססת על הטענה שמן הדין שאדמות מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) המוקצות ע"י המדינה למשתכנים בישובים קהילתיים קטנים – יוקצו לכל דורש, בהליכי מכרז רגילים, ובלי שום הליכי בדיקה וקבלה.
שלב נוסף במגמה זו מתבקש בעתירה נוספת התלויה ועומדת כיום בפני בג"צ (בג"צ 8036/07 זובידאת נגד ממ"י ואח', שגם בו מייצג משרדנו את הישוב). שם מתבקש בג"צ לבטל לחלוטין את ועדות הקבלה!
לטעמנו, מגמה זו אינה נכונה. היא מראה על חוסר הכרותם של הגורמים המחליטים לגבי אורח החיים והתנהלות הקהילה בישובים קהילתיים וחקלאיים קטנים. הגישה הנכונה, לטעמנו, מחייבת התייחסות שונה לקבלת חברים/תושבים חדשים לישוב קהילתי/חקלאי קטן (עד 500 משפחות), מאשר לישובים גדולים שגם בהם משווקות קרקעות ממ"י.
משרדנו פעל בעבר, וממשיך לפעול בימים אלה, במספר הליכים משפטיים, כדי לשכנע את בתי המשפט לעצור את המגמה המתוארת לעיל, ולאפשר לישובים קטנים יתר שליטה והשפעה על השאלה אם לישוב יתקבלו משתכנים חדשים המתאימים לחיי קהילה קטנה ואינטימית.
ע"א 4525/02 + 6180/02
אליהו עייני חברה לבניין בע"מ ואח' נגד קו-אופ צפון היפרשוק רשתות שיווק בע"מ
תקציר פסק הדין:
בתיק זה יצג משרדנו את רשת הסופרמרקטים קו-אופ צפון היפרשוק רשתות שיווק בע"מ.
בין חברת עייני (להלן – המשכירה) ובין קו-אופ צפון היפרשוק רשתות שיווק בע"מ(להלן – השוכרת) נחתם חוזה שכירות נכס מקרקעין. בחוזה נקבע שהמשכירה תמסור את המושכר לידי השוכרת בתאריך שנקבע בהסכם (להלן – יום המסירה). עוד נקבע בהסכם כי איחור של עד תשעים יום מיום המסירה במסירת המושכר לא ייחשב כהפרת החוזה (להלן – תקופת ההארכה).
בפועל נמסר המושכר לידי השוכרת רק לאחר תקופת ההארכה. בתביעה שהגישה השוכרת לבית-המשפט המחוזי. עלתה השאלה אם יש לכלול גם את תקופת ההארכה במסגרת התקופה שבגינה ניתן לשוכרת פיצוי בגין האיחור במסירה.
בית-המשפט העליון פסק כי גם אם קבעו הצדדים בחוזה שביניהם כי איחור של תקופה מסוימת לא ייחשב כאיחור המהווה הפרת החוזה, הרי איחור מעבר לתקופה שנקבעה מהווה הפרת החוזה, ומשהופר החוזה זכאי הצד הנפגע לפיצוי מהיום שבו התחייב המפר למסור את החזקה ולא מתום תקופת ההארכה, אלא אם קבעו הצדדים אחרת.
בג"צ 7574/06
עתירת קבוץ הסוללים והאגודה המוניציפלית של הסוללים כנגד מינהל מקרקעי ישראל
דנג"צ 1107/07
הסוללים קבוצת המכבי הצעיר להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל ואח'.
תקציר פסק הדין:
בעתירה זו ייצג משרדנו את קבוץ הסוללים והאגודה המוניציפלית של קבוץ הסוללים. העתירה עוסקת בשאלת חוקיותם וכוחם של שני תנאי סף בתקנון האגודה, אשר קבעו כשירות משתכנים להתקבל אליה, ואשר גרמו לכך שבפועל לא ניתן לערבים ישראלים להתקבל לאגודה (כפי שלא ניתן לישראלים מסקטורים נוספים כגון: חרדים שלא שירתו בצה"ל וכו').
העתירה כוונה כנגד ממ"י אשר התעלם מתנאי הסף והחליט (בעקבות הליכים בפני ועדת ערר) לשווק מגרש בהרחבת קבוץ הסוללים לזוג ערבים ישראלים בשם מש' דווירי.
בעתירה טענו העותרים כי התעלמות ואי מתן תוקף לתנאי סף, עלולה לגרום לכניסת אנשים מסקטורים שונים, שביניהם קיימים הבדלים מהותיים, לישוב קהילתי קטן (קבוץ, מושב או ישוב קהילתי). תופעה זו עלולה לגרום לבעיות חברתיות שונות בקהילה אשר יגרמו בסופו של דבר להרס הקהילה ולהתפוררותה. זאת להבדיל מהלכת קעדאן, אשר עסקה בשיווק קרקע בישוב גדול (הישוב קציר).
הרכב בג"צ אשר שמע את העתירה (כב' השופטים: ריבלין, ארבל, ודוד חשין), קבע כי העתירה מעלה נושא חשוב וראוי לדיון. עם זאת העתירה נדחתה מן הטעם שבאותו מקרה דובר בשיווק מגרש אחד בלבד למשפחה ערבית, מתוך עשרות מגרשים ששווקו בהרחבה למשפחות יהודיות. כיון שכך, נקבע בפסה"ד, לא קיים חשש שבמקרה זה יוכל צירופה של מש' דווירי להרחבת הסוללים לגרום לבעיות החברתיות שתוארו בעתירה. לפיכך הוחלט שאין מקום לדון בעתירה זו בבעיה העקרונית שהועלתה, והעתירה נדחתה.
על פסיקה זו הגישו העותרים באמצעות משרדנו בקשה לקיים דיון נוסף בבג"צ (דנג"צ 1107/07 ). ואולם גם בקשה זו נדחתה ע"י כב' נשיאת ביהמ"ש העליון השופטת ד. בייניש, מאותם נימוקים שניתנו בפסק הדין בעתירה המקורית.
