בפסק דין שניתן לאחרונה בביהמ"ש המחוזי מרכז – לוד נדחתה בקשה שהוגשה ע"י מושב לביטול פסק בוררות בטענה שסכסוך בין יורשים בנוגע לרווחי המשק ממכירת תנובה אינו עוסק בסכסוך "הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה" אלא בסכסוך "פנים משפחתי" ועל כן הבורר חרג מסמכותו.
על פי הרקע העובדתי המתואר בפסק דין – בין משק התובע (להלן: "משק התובע") ובין משק הוריו (להלן: "משק ההורים"), התקיימה לאורך השנים שותפות בייצור ובשיווק של התוצרת החקלאית, והפעילות במשק ההורים נוהלה בפועל ע"י התובע במשותף עם משקו הפרטי, כך שחשבונות המשקים באגודה התנהלו במאוחד כחשבון של משק התובע.
בשנת 2008 קיבל המושב כספים בגין מכירת מניות תנובה (להלן: "כספי תנובה") וחילקם בין המשקים השונים, בהתאם למפתח חלוקה שנקבע באסיפה הכללית.
חשבון משק ההורים שהיה סגור נוכח המיזוג עם משק התובע נפתח מחדש לצורך רישום הזכאות לכספי תנובה (להלן: "חשבון הנאמנות").
בין התובע לבין שלושת אחיו, הושג הסכם לפיו, לא יתבצע שינוי במצב כספי תנובה שהופקדו בחשבון משק ההורים (חשבון הנאמנות) המתנהל באמצעות האגודה עד לאריכות ימיה של אמם, ולאחר פטירתה ינהגו בכספים על פי צוואתה (להלן: "ההסכם המשפחתי").
עפ"י צוואת האם – התובע יירש את מלוא הזכויות במשק ההורים, והרפת תהיה שייכת לתובע ולאחיו שוקי בחלקים שווים מבלי להקנות לשוקי זכויות קנייניות כלשהן במשק, ואת מלוא הזכויות הכספיות צוותה האם לנכדיה, בחלקים שווים בין כולם, בהגיעם לגיל 18 (להלן: "הצוואה").
על אף האמור בהסכם המשפחתי, עוד בחייה של האם, וללא ידיעתו והסכמתו של התובע, התבקש המושב ע"י אחיו של התובע (דב - האח שאינו שותף ברפת) להעביר את כספי תנובה (525,000 ₪) מחשבון הנאמנות אל חשבון הבנק הפרטי של האם המנוהל בבנק דיסקונט, וזאת על מנת שיישאו ריבית גבוהה יותר.
לאחר שניתן צו קיום צוואה של האם המנוחה, חלק מן הנכדים, לרבות ילדיו של התובע, משכו את חלקם בכספים המופקדים בחשבונה של סבתם המנוחה, ובכללם כספי תנובה, וזאת מכוח היותם יורשים של "הזכויות הכספיות" על פי הצוואה.
אחר הדברים הללו, דרש התובע מן המושב להשיב לידיו את מלוא כספי תנובה שהתקבלו עבור משק ההורים אשר לטענתו הועברו אל חשבון הבנק של האם במרמה ושלא כדין, שכן במידה וכספי תנובה היו נשארים בחשבון הנאמנות הם היו מתחלקים על פי הצוואה, כך ש – 70,000 ₪ (החלק השווה לכל משק במושב), יועברו אליו והיתרה תחולק בחלקים שווים בינו לבין אחיו שוקי.
המושב מצדו טען כי משהובא לידיעתו דבר ההסכם המשפחתי, אין לו כל חלק במחלוקת הנוגעת לחלוקת כספי תנובה והיא צריכה להתברר בתוך העיזבון, וכי המחלוקת בענין פרשנות הצוואה והזכאות לכספי תנובה היתה ונשארה "במגרש" המשפחתי. המושב טען כי התובע פועל בחוסר תום לב שעה שלא נקט בהליכים כנגד הוצאת כספי תנובה מחשבון הבנק של אמו, ובמיוחד לאור העובדה שילדיו משכו את חלקם בכספי תנובה.
בפסק הבוררות:
נפסק כי לא כל כספי תנובה מגיעים לתובע, אך האגודה כשלה בהעבירה את כספי תנובה מחשבון הנאמנות לחשבון הבנק של המנוחה, ובהעברה זו נפתחה בפני נכדי המנוחה האפשרות לזכות בכספי תנובה בגלל המחשבה המוטעית שיש לראותם ככספי העיזבון שיש לחלקם בהתאם לצוואה.
מאחר שלא כל האחים תבעו מהאגודה את הסכום המגיע לכל אחד מהם, חויבה האגודה רק בתשלום הסכום המגיע לתובע בלבד מכספי תנובה. ואולם, בהיעדר ידיעה על סכום זה נפסק רק הסכום הידוע (החלק השווה לכל משק במושב) שטרם נמשך ע"ס 70,000 ₪.
בביהמ"ש המחוזי:
נדחו טענותיו של המושב בנוגע לחוסר סמכותו של הבורר לדון בסכסוך, וכן נדחו טענות סף נוספות במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות – וביהמ"ש אישר את פסק הבוררות ונתן לו תוקף של פסק דין.
יחד עם זאת, ביהמ"ש העיר לקראת סיום כי הדיון בשאלת זכאותו של התובע לכספי תנובה במנותק מסכסוך המשפחתי, יוצר קושי דיוני, וחוסר נוחות מאחר שגם שלושת ילדיו של התובע משכו את חלקם בכספי תנובה, אך לאור העובדה שהמושב החתים את אחיו של התובע על שטר ביטחון לטובת המושב - ניראה כי המושב יכול לנקוט בהליכים שיחזירו את הסכסוך למגרש המשפחתי.
התוצאה והמסקנות:
לכאורה, התוצאה בפסק הדין קשה שכן, העברת הכספים לאם המנוחה הייתה עוד בחייה, אך יחד עם זאת, המושב קיבל לידיו הסכם של היורשים, לפיו הכספים יישארו בחשבון הנאמנות עד אריכות ימיה של האם. – כך שהיה עליו לכל הפחות ליידע את התובע ולקבל את אישורו הכתוב.
